הזמנה לבלוג של הארכיון הבינלאומי להגירה וזיכרון


כמהגרת החיה את חיי בין שני עולמות, שונים כל כך זה מזה, ובהיותי נכדתם של מהגרים, אני מכירה את האוצר הטמון בנו מעצם לידתנו החדשה . זהו הגרעין הרעיוני שהוליד את הבלוג של הארכיון הבינלאומי להגירה וזיכרון.
מטרת הבלוג היא לאסוף עדויות אוטוביוגרפיות של אלה ש"חצו את הים הגדול"- אשר פירושו לא בהכרח חציית האוקיאנוס המסומן במפות. יש גם אלה שהתנסו במעבר ממקום למקום, בתוך המדינה בה נולדו. יש גם מעברים בלב: למשל, שינוי שפה. הסיבות להגירה- הקונקרטית והסמלית כאחד- שונות ורבות. יש הגירה שנכפת על האדם החשוף לסכנת חיים מוחשית, כמו הפליט או הגולה. אך גם אם הסיבות אחרות, פחות דרמטיות, חווית ההגירה מסמנת את האדם, מאלצת אותו לחיות "במקביל" במרחבים רחוקים זה מזה, סותרים זה את זה לעתים. ההגירה מטילה עלינו לשרטט באופן סיזיפי את זהותנו המטושטשת לאורך כל החיים.
לשפה ככלי לביטוי העצמי וכמולדת, מקום מכריע. זו הסיבה לכך שבשלב זה יתפרסמו בבלוג נרטיבים אוטוביוגרפיים, טקסטים מילוליים בלבד.
העדות של כל אחד ואחת , חשובה בעיקר כדי להעניק visibility לסיפורי החיים, גם אלה אשר אין הם גבורה או טרגדיה אישית. יתרה מזאת, הנחת העבודה היא שלכל אדם סיפור שראוי להשמעה ולקריאה.
ברצוני להודות לפרופ' קארן אלקלעי- גוט, לד"ר אילן ליס, לפרופ' עירית קופפרברג, לד"ר אילנה אלקד-להמן , לד"ר רחל שגב-מילר, לד"ר רבקה הלל-לביאן ולד"ר איריס ליאור-שבתאי אשר תרמו ותורמים לי רבות ומשמשים לי להשראה במפעל זה.
אדית לומובסקי- גואל
הנחיות
ההזמנה פתוחה לכל הגילאים בין 12 עד ל-120 : נערים, בוגרים, צעירים וקשישים.
אין כל חשיבות לעיסוק, דת, מין, לאום או עדת הכותבים.
ניתן לכתוב את הטקסט בעברית, ספרדית, אנגלית, צרפתית, איטלקית או פורטוגזית. גם שפות אחרות יתקבלו בשמחה.
יש לצרף את הסיפור כמסמך וורד מצורף, בפונט times new roman, 12. אורך : בין 20 ל-120 שורות. יש לציין שם מלא (או שם עט), גיל, ארץ מוצא וארץ המגורים הנוכחית.
נא לפנות אך ורק לאימייל זה:
אנחנו מצפים לכם ולכן כאן!