עדות של מנחם פרימן


העלאת מעפילים מהאניה שבתאי לוז'נסקי בחוף ניצנים

התקופה

כשנתיים אחרי הנצחון על הנאצים במלחמת העולם השניה , רוח אדירה של שנויים בסדרי עולם באויר .

מאות אלפי פליטים יהודים חסרי בית נעו ברחבי ארופה ובלבם השאיפה לארץ ישראל , שם יקימו את ביתם .

הסוכנות היהודית ארגנה עשרות אניות שהביאו מעפילים אל חופי הארץ . הממשלה הבריטית , מפחדיה מהערבים , עשתה ככל יכולתה למנוע כניסת יהודים לארץ ישראל ונוסעי אניות מעפילים שנתפשו הועברו למחנות הסגר בקפריסין

" עד שיוחלט מה לעשות בהם "

הזמן אביב 1947 . אניה ע"ש שבתאי לוז'נסקי הגיעה אל חופי הארץ .

בא כח "ההגנה" נכנס לכתה ומודיע

ב"כ "ההגנה" נכנס אל כיתתנו , בעת הלימודים בתיכון שברחובות , ומודיע כי אניית מעפילים שהופנתה לדרום הארץ העלתה את עצמה על שרטון בחוף ניצנים בבריחתה מאניות מלחמה בריטיות אשר רצו להפנותה לקפריסין .

יש לעזור לאנשי הפלמ"ח , שהביאו את האניה , להתמודד עם הצבא הבריטי . האיש עבר בכיתות השביעית והשמינית . הלימודים פסקו מאליהם . התלמידים התארגנו בקבוצות על מנת להגיע ברגל לניצנים .

הדרך אל חוף ניצנים

בדרך לניצנים עברתי בבית וקיבלתי מהורי את ברכת הדרך . חמישה הלכנו ברגל מגדרה מערבה , כיוון שכל הכבישים דרומה נחסמו ע"י הצבא הבריטי . הלכנו דרך שדות של כפרים ערביים עד הכביש לעזה ודרומה לאורכו כאשר אנחנו מסתתרים מהסיור האוירי של הצבא הבריטי . ההליכה היתה מספר שעות רב וללא מים . בשעות ההליכה אכלנו עגבניות ובצל שמצאנו בשדות הירק של הכפריים הערבים .

בדרך פגשנו עוד קבוצות של אנשים מכל יישובי הסביבה : גבעת ברנר , גדרה , רחובות , באר טוביה , בצרון , כפר ורבורג , כפר ביל"ו ועוד ... כולם נהרו לחוף ניצנים .

היגענו לחוף ניצנים עייפים אך מרוצים מההרגשה שאנו שותפים לדבר גדול .

חוף ניצנים

חוף ניצנים . המהומה גדולה , אבל מורגשת יד מכוונת . בים במרחק , בין מישברי הגלים תקועה אניה אשר נוטה קצת על צידה . חבל משוך ממנה אל החוף ולאורכו נמשכת כל העת מלאכת הורדת אנשים נשים וטף לחוף . אנשי פלמ"ח וגם אלה שהגיעו מהיישובים נכנסו למים ונתנו יד לפעולה זו . במקביל , כל הבאים מהחוץ נדחפים ע"י החיילים הבריטים אל החוף . הצפיפות גדלה והולכת שכן אנשי הדרום ממשיכים לזרום ומאידך "נוסעי האניה" ממשיכים לרדת לחוף . הוקפנו משלושה צדדים כאשר החוף פתוח . אנחנו נרתמנו בהתלהבות רבה למלאכת הורדת המעפילים מהאניה .

העזרה למעפילים להגיע לחוף

כניסה לים והעזרה לאחרוני "הנוסעים" להגיע אל החוף . חוויה מרגשת .

לי כצבר יליד הארץ היה כל כך טבעי וברור שכך צריך לעשות .

השמדת מסמכים מזהים

ההוראה שניתנה היתה חד משמעית : לשרוף כל מסמך מזהה וללמד מספר רב , ככל האפשר , של מעפילים "פירטי מקום" ידועים ומוכרים כגון : אוטובוס , מחירי גלידה , והיכן קונים וכו' ... וכל זאת על מנת שיוכלו , בעת עריכת תחקיר , להזדהות בפני הבולשת הבריטית כישראלים מקומיים לכל דבר .

החלו להיראות מדורות קטנות שמסביבן עומדים אנשים וזורקים לתוכן את תעודות הזהוי שלהם ומסמכים אחרים .

זכור לי כי הצלחתי ללמד שני בחורים צעירים, שידעו קצת עברית , את אותם פרטים אשר לאחר מכן עזרו להם להישאר בארץ ולא לנסוע לקפריסין . אנו פשטנו את בגדינו ונתנו את שאפשר היה לאותם מעפילים שבגדיהם האישיים נסחפו במים והם הגיעו לחוף רטובים וחסרי כל . זכורני כי נשארתי רק עם בגדים עליונים : מעילון ומכנסים .

החשכה יורדת לאט לאט

החשכה יורדת לאט לאט . רעש הגלים , צעקות וקריאות נמשכים . אנו נדחפים אל מחנה הצבא הבריטי הסמוך ומחולקים לביתנים . על הרצפה היו מזרונים ושמיכות .

הובלנו לחדר האוכל . הצבא הבריטי האכיל את אלפי המעפילים והישראלים המקומיים . האוכל היה טוב ומשביע .

השינה היתה על מזרונים על הרצפה בביתנים אליהם הובלנו . באותו לילה חוויתי חוויה בלתי נשכחת של "שיחות נפש" עם חברים ואחרים על מהות הציונות . וכן על החובה המאד מוסכמת ומקובלת אז , שעל כל אחד לתרום לחברה ככל יכולתו וכישוריו בכל מאודו

למחרת בבוקר

למחרת בבוקר נדחפנו , נשים וגברים למשאיות מכוסות ברזנט , כ 40 איש במשאית . נוצרה שיירה ארוכה כאשר בתא הנהג נוהג חייל בריטי ועל ידו עומד חייל עם רובה מכוון אל אחורי המשאית שלפניו למניעת בריחה . הנסיעה היתה מאד ממושכת עם עצירות רבות ללא אוכל ומים וללא אפשרות לעשיית צרכים . ממצב זה סבלו בעיקר הנשים .

השיירה נסעה אל נמל חיפה במטרה להעביר את המעפילים אל מחנות ההסגר בקפריסין שנוסדו ע"י הביטים שמנעו בכל כוחם את כניסת המעפילים לארץ .

היגענו לנמל חיפה למחרת בבוקר .

מסירת ד"ש הביתה

אנו נוסעים בכביש ביל"ו רמלה והנה אני רואה את צבי קבצן ז"ל קוצר אספסת לפנות ערב בשדה שלו אשר מול המחנה הצבאי . צעקתי לו שימסור שלום בבית . הבחנתי כי ראה אותי וזה שימח אותי מאד . כשחזרתי הביתה סיפרו לי הורי כי ד"ש זה גרם להם אושר רב

בנמל חיפה

בנמל חיפה סודרה השיירה כך שהאנשים יועברו ישירות אל אניית הגרוש . מרחוק עמדו עתונאים אשר סימנו לנו כי להם אסור לגשת אלינו ולכן אנחנו צריכים לצעוק את אשר יש לנו לספר , למסור ולהודיע . וכך עשינו . מיד הועברה האינפורמציה לפיקוד ההגנה ולעתונות העולמית . מסתבר כי תהודה בין לאומית גדולה מאד ליוותה את הארוע של העלאת מעפילי שבתאי לוז'נסקי לאניה וגרושם לקפריסין .

אל אניית הגרוש וממנה

החיילים הבריטים דחפו והעלו אותנו על האניה . זכורני כי אני נאבקתי ולכן 5 חיילים בריטים אחזוני בידיים וברגלים ובראש והעלוני אל הספון .

על הספון ישב איש הבולשת הבריטית , סי אי די , אשר בחן כל אחד שאל שאלות וכן הורה לעשות חיפוש יסודי אצל כל מי שנראה לו כמתחזה ללא ישראלי . לאור התשובות שקיבל הוא החליט מי הוא "זר" ולכן יגורש לקפריסין ומי הוא "המתחזה לזר" שיעזוב את האניה .

החיפוש המדוקדק שנערך בבגדי העלה חתיכת נייר מקופלת ומעוכה אשר היתה כרטיס כניסה לקולנוע בית העם ברחובות . זו היתה ההוכחה החותכת כי אני ישראלי מקומי .

נלקחתי מהאניה אל פתח הנמל והוציאוני החוצה . עוד רבים הוצאו אל מחוץ לנמל כאשר רבים מהם הם אותם עולים אשר הכשרנו ולימדנו כל מיני "פרטים של מקום" .

מספר שנים מאוחר יותר פגשתי בצבא אחד מאלה אשר אני אימנתי . היה לי מכך סיפוק רב

מאנשים טובים קיבלתי קצת כסף שאיפשר לי להגיע הביתה .

סוף הספור

אני לא היגעתי לקפריסין כמו רבים מבני כיתתי וחברי . אלה חזרו ארצה רק כעבור מספר חודשים עם סיפורים וחוויות . וזאת לאחר מו"מ מייגע בין הסוכנות היהודית לשלטונות המנדט הבריטים .

ממרחק הזמן

הבריטים קיבלו את המנדט על ארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה . מהם קיבלנו בנוומבר 1917 את "הצהרת בלפור" , שר החוץ הבריטי דאז , בדבר זכאותנו לבית יהודי בארץ ישראל . היתה זו הכרה מצד המעצמה הראשית , אז , בזכות זו .

הצהרת בלפור היתה מאד בעלת משמעות במערכת הבין לאומית .

היום ניתן לציין כי יחסית ל "כובשי עמים" אחרים אשר ידועים לנו היטב מההסטוריה , נהגו בנו הבריטים כשליטים בחוכמה ובתבונה אשר איפשרו מאוחר יותר יצירת מערכת יחסים תקינה ביננו ובינם .

וכאשר אנחנו שליטים

המתבונן היטב במערכת היחסים שלנו עם הפלשתינאים רואה כי לאורך השנים היו מנהיגי

מדינה וכן ישנם היום מפקדים בצבא אשר למדו מהבריטים את "חוכמת השליטה בעם זר"

תקוותי כי מערכות היחסים ההדדיים תהיינה דומות .

מנחם פרימן

No hay comentarios:

Publicar un comentario